הצית

Hebrew

Root
י־צ־ת (y-ts-t)
2 terms

Verb

הִצִּית • (hitsít) (hif'il construction, passive counterpart הוצת / הֻצַּת)

1. to light, kindle, start (a fire)
   • Tanach, Jeremiah 11:16, with translation of the Jewish Publication Society:

     זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי־תֹאַר קָרָא יְהוָה שְׁמֵךְ לְקוֹל הֲמוּלָּה גְדֹלָה הִצִּית אֵשׁ עָלֶיהָ וְרָעוּ דָּלִיּוֹתָיו׃

     záyit ra'anán y'fé f'ri-tó'ar kará YHVH sh'mékh l'kól hamulá g'dolá hitsít 'ésh 'aléha v'ra'ú daliyotáv.
     záyiṯ raʿănān yəp̄ē p̄ərī-ṯṓʾar qārā YHWH šəmēḵ ləqōl hămullā ḡəḏōlā hiṣṣīṯ ʾēš ʿāléhā wərāʿū dāliyyōṯāw.

     The Lord called thy name a leafy olive-tree, fair with goodly fruit; with the noise of a great tumult He hath kindled fire upon it, and the branches of it are broken.

Conjugation

Conjugation of הִצִּית (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		לְהַצִּית
		action noun		הַצָּתָה
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	הצתתי / הִצַּתִּי		הִצַּתְנוּ
	second	הצתת / הִצַּתָּ	הצתת / הִצַּתְּ	הצתתם / הִצַּתֶּם	הצתתן / הִצַּתֶּן
	third	הִצִּית	הִצִּיתָה	הִצִּיתוּ
present		מַצִּית	מַצִּיתָה	מַצִּיתִים	מַצִּיתוֹת
future	first	אַצִּית		נַצִּית
	second	תַּצִּית	תַּצִּיתִי	תַּצִּיתוּ	תַּצֵּתְנָה1
	third	יַצִּית	תַּצִּית	יַצִּיתוּ	תַּצֵּתְנָה1
imperative		הַצֵּת	הַצִּיתִי	הַצִּיתוּ	הַצֵּתְנָה1

¹ Rare in Modern Hebrew.

References

• “הצית” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language