קרא

Aramaic

Verb

קרא • (q'rā)

1. to call
2. to read

Hebrew

Pronunciation

• (Modern Israeli Hebrew) IPA^(key): /kaˈʁa(ʔ)/
  • Homophones: קָרַע (qaráʿ), כָּרַע (karáʿ), קָרָה (qará), כָּרָה (kará)
• (Ashkenazi Hebrew) IPA^(key): /kɔ.rɔ/
• (Sephardi Hebrew) IPA^(key): /kaˈra(ʔ)/
• (Yemenite Hebrew) IPA^(key): /qɔˈrɔʔ/
• (Tiberian Hebrew) IPA^(key): /qɔˈʀɔʔ/
• (Biblical Hebrew) IPA^(key): /qaːˈraːʔ/

Etymology 1

Root
ק־ר־א (q-r-ʾ)
11 terms

Verb

קָרָא • (qaráʾ) (pa'al construction, infinitive לקרוא / לִקְרֹא, future יִקְרָא, passive counterpart נִקְרָא)

1. to read

   אני לא צריך חברים שלא קוראים ספרים.

   aní lo tsaríkh khaverím sheló kor'ím sfarím.

   I don't need friends who don't read books.

2. to call

   איך קוראים לך?

   ékh kor'ím l'khá?

   What is your name? [literally How do they call you?]

   אבא שלי קורא לי כל פעם שיש בעיות עם המחשב שלו.

   ába shelí koré li kol pá'am she-yesh b'ayót im ha-makhshév sheló.

   My father calls me every time there are problems with his computer.

3. to crow

   התרנגול קורא עם שחר.

   hatarnegól koré 'im shákhar.

   The rooster crows at dawn.

Conjugation

Conjugation of קָרָא (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		לקרוא / לִקְרֹא
		action noun		קְרִיאָה
		passive participle		קָרוּא
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	קָרָאתִי		קָרָאנוּ
	second	קָרָאתָ	קָרָאת	קְרָאתֶם1	קְרָאתֶן1
	third	קָרָא	קָרְאָה	קָרְאוּ
present		קוֹרֵא	קוֹרֵאת	קוֹרְאִים	קוֹרְאוֹת
future	first	אֶקְרָא		נִקְרָא
	second	תִּקְרָא	תִּקְרְאִי	תִּקְרְאוּ	תִּקְרֶאנָה2
	third	יִקְרָא	תִּקְרָא	יִקְרְאוּ	תִּקְרֶאנָה2
imperative		קְרָא	קִרְאִי	קִרְאוּ	קְרֶאנָה2

¹ Pronounced קָרָאתֶם and קָרָאתֶן in informal Modern Hebrew.
² Rare in Modern Hebrew.

References

• H7121 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible

Etymology 2

Verb

קָרָא • (kará) (pa'al construction)

1. Obsolete spelling of קָרָה.