קבר

See also: קבֿר

Aramaic

Verb

קבר • (qavar)

1. to bury, to inter

Hebrew

קברים בבית קברות

Etymology

Root
ק־ב־ר (q-b-r)
4 terms

From the root ק־ב־ר (q-b-r). Compare Classical Syriac ܩܲܒ݂ܪܵܐ (qaḇrāʾ, “grave”), Arabic قَبْر (qabr, “grave”), قَبَرَ (qabara, “to bury”), and Ge'ez ቀበረ (ḳäbärä, “to bury”).

Pronunciation

• (Biblical Hebrew) IPA^(key): /qabr/
• (Modern Israeli Hebrew) IPA^(key): /ˈkeveʁ/

• Audio:

  (file)

Noun

קֶבֶר • (kéver) m (plural indefinite קְבָרִים, singular construct קֶבֶר־, plural construct קִבְרֵי־) [pattern: קֶטֶל]

1. A grave, a gravesite.
2. (קֶבֶר־, kéver-) singular construct state form of קֶבֶר‎.

Usage notes

• In addition to the regularly inflected plural form given above, the irregular form קברות (k'varót) is also attested historically, though in Modern Hebrew it occurs only in the phrase בית קברות (béit-k'varót, “cemetery”).

Declension

Declension of קֶבֶר

	isolated forms		with possessive pronouns
Number:	State:	form	Person:	singular		plural
				m	f	m	f
singular	indefinite	קֶבֶר	first	קִבְרִי		קִבְרֵנוּ
	definite	הַקֶּבֶר	second	קִבְרְךָ	קִבְרֵךְ	קִבְרְכֶם	קִבְרְכֶן
	construct	קֶבֶר־	third	קִבְרוֹ	קִבְרָהּ	קִבְרָם	קִבְרָן
plural	indefinite	קְבָרִים	first	קבריי / קְבָרַי		קְבָרֵינוּ
	definite	הַקְּבָרִים	second	קְבָרֶיךָ	קברייך / קְבָרַיִךְ	קִבְרֵיכֶם	קִבְרֵיכֶן
	construct	קִבְרֵי־	third	קְבָרָיו	קְבָרֶיהָ	קִבְרֵיהֶם	קִבְרֵיהֶן

Descendants

• → Yiddish: קבֿר (keyver)

References

• H6913 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible
• Klein, Ernest (1987) “קֶבֶר”, in A Comprehensive Etymological Dictionary of the Hebrew Language for Readers of English‎^[1], Jerusalem: Carta, →ISBN, page 561b
• Jastrow, Marcus (1903) A Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature, London, New York: Luzac & Co., G.P. Putnam's Sons, page 1312b
• “קבר” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language

Verb

קָבַר • (kavár) (pa'al construction, future יקבור / יִקְבֹּר, passive participle קָבוּר, passive counterpart נִקְבַּר)

1. (transitive) To bury, to inter.

Conjugation

Conjugation of קָבַר (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		לקבור / לִקְבֹּר
		action noun		קְבִירָה
		passive participle		קָבוּר
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	קָבַרְתִּי		קָבַרְנוּ
	second	קָבַרְתָּ	קָבַרְתְּ	קְבַרְתֶּם1	קְבַרְתֶּן1
	third	קָבַר	קָבְרָה	קָבְרוּ
present		קוֹבֵר	קוֹבֶרֶת	קוֹבְרִים	קוֹבְרוֹת
future	first	אקבור / אֶקְבֹּר		נקבור / נִקְבֹּר
	second	תקבור / תִּקְבֹּר	תִּקְבְּרִי	תִּקְבְּרוּ	תקבורנה / תִּקְבֹּרְנָה2
	third	יקבור / יִקְבֹּר	תקבור / תִּקְבֹּר	יִקְבְּרוּ	תקבורנה / תִּקְבֹּרְנָה2
imperative		קבור / קְבֹר	קִבְרִי	קִבְרוּ	קבורנה / קְבֹרְנָה2

¹ Pronounced קָבַרְתֶּם and קָבַרְתֶּן in informal Modern Hebrew.
² Rare in Modern Hebrew.