מיהר

Hebrew

Root
מ־ה־ר (m-h-r)

Verb

מיהר / מִהֵר • (miher) (pi'el construction)

1. to hurry
2. to be fast (of a watch)

Conjugation

Conjugation of מיהר / מִהֵר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְמַהֵר action noun: מיהור / מִהוּר
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	מיהרתי / מִהַרְתִּי		מיהרנו / מִהַרְנוּ
	second	מיהרת / מִהַרְתָּ	מיהרת / מִהַרְתְּ	מיהרתם / מִהַרְתֶּם	מיהרתן / מִהַרְתֶּן
	third	מיהר / מִהֵר	מיהרה / מִהֲרָה	מיהרו / מִהֲרוּ
present		מְמַהֵר	מְמַהֶרֶת	מְמַהֲרִים	מְמַהֲרוֹת
future	first	אֲמַהֵר		נְמַהֵר
	second	תְּמַהֵר	תְּמַהֲרִי	תְּמַהֲרוּ	תְּמַהֵרְנָה1
	third	יְמַהֵר	תְּמַהֵר	יְמַהֲרוּ	תְּמַהֵרְנָה1
imperative		מַהֵר	מַהֲרִי	מַהֲרוּ	מַהֵרְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Anagrams

• הימר
• הרים
• מהיר
• רימה