כרת

Hebrew

Root
כ־ר־ת (k-r-t)
3 terms

Verb

כָּרַת • (karát) (pa'al construction, passive participle כָּרוּת, passive counterpart נִכְרַת)

1. to cut down, to cut off

Conjugation

Conjugation of כָּרַת (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		לכרות / לִכְרֹת
		action noun		כְּרִיתָה
		passive participle		כָּרוּת
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	כרתתי / כָּרַתִּי		כָּרַתְנוּ
	second	כרתת / כָּרַתָּ	כרתת / כָּרַתְּ	כרתתם / כְּרַתֶּם1	כרתתן / כְּרַתֶּן1
	third	כָּרַת	כָּרְתָה	כָּרְתוּ
present		כּוֹרֵת	כּוֹרֶתֶת	כּוֹרְתִים	כּוֹרְתוֹת
future	first	אכרות / אֶכְרֹת		נכרות / נִכְרֹת
	second	תכרות / תִּכְרֹת	תִּכְרְתִי	תִּכְרְתוּ	תכרותנה / תִּכְרֹתְנָה2
	third	יכרות / יִכְרֹת	תכרות / תִּכְרֹת	יִכְרְתוּ	תכרותנה / תִּכְרֹתְנָה2
imperative		כרות / כְּרֹת	כִּרְתִי	כִּרְתוּ	כרותנה / כְּרֹתְנָה2

¹ Pronounced כרתתם / כָּרַתֶּם and כרתתן / כָּרַתֶּן in informal Modern Hebrew.
² Rare in Modern Hebrew.

Derived terms

• כָּרַת בְּרִית (karát b'rít)

References

• H3772 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible

Noun

כָּרֵת • (karét) m

1. (Jewish law) kareth, a severe divine punishment