אילם

Hebrew

Root
א־ל־ם (ʾ-l-m)
10 terms

Noun

אילם / אִלֵּם • (ilém) m (plural indefinite אילמים / אִלְּמִים, singular construct אילם / אִלֵּם־, plural construct אילמי / אִלְּמֵי־, feminine counterpart אילמת / אִלֶּמֶת) [pattern: קִטֵּל]

1. A mute (person unable to speak).

Verb

אילם / אִלֵּם • (ilém) (pi'el construction)

1. (transitive) to bundle, bind.
   • Tanach, Genesis 37:7, with translation of the American Standard Version:

     וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה

     v'hiné anáchnu m'al'mím alumím b'tóch hasadé

     for, behold, we were binding sheaves in the field

Conjugation

Conjugation of אילם / אִלֵּם (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		לְאַלֵּם
		action noun		—
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	אילמתי / אִלַּמְתִּי		אילמנו / אִלַּמְנוּ
	second	אילמת / אִלַּמְתָּ	אילמת / אִלַּמְתְּ	אילמתם / אִלַּמְתֶּם	אילמתן / אִלַּמְתֶּן
	third	אילם / אִלֵּם	אילמה / אִלְּמָה	אילמו / אִלְּמוּ
present		מְאַלֵּם	מְאַלֶּמֶת	מְאַלְּמִים	מְאַלְּמוֹת
future	first	אֲאַלֵּם		נְאַלֵּם
	second	תְּאַלֵּם	תְּאַלְּמִי	תְּאַלְּמוּ	תְּאַלֵּמְנָה1
	third	יְאַלֵּם	תְּאַלֵּם	יְאַלְּמוּ	תְּאַלֵּמְנָה1
imperative		אַלֵּם	אַלְּמִי	אַלְּמוּ	אַלֵּמְנָה1

¹ Rare in Modern Hebrew.

References

• “אילם” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language
• H481 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible

Further reading

• אילם on the Hebrew Wikipedia.Wikipedia ^he