תעה

Hebrew

Etymology

Root
ת־ע־ה (t-ʿ-h)
1 term

Verb

תָּעָה • (ta'á) (pa'al construction)

1. to go astray
   • Tanach, Exodus 23:4, with translation of the English Standard Version:

     כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ […] תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ

     kí tifgá shór oyivchá […] toé hashév t'shivénu ló

     If you meet your enemy’s ox […] going astray, you shall bring it back to him

Conjugation

Conjugation of תָּעָה (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		לִתְעוֹת
		action noun		תְּעִיָּה
		passive participle		—
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	תָּעִיתִי		תָּעִינוּ
	second	תָּעִיתָ	תָּעִית	תְּעִיתֶם1	תְּעִיתֶן1
	third	תָּעָה	תָּעֲתָה	תָּעוּ
present		תּוֹעֶה	תּוֹעָה	תּוֹעִים	תּוֹעוֹת
future	first	אֶתְעֶה		נִתְעֶה
	second	תִּתְעֶה	תִּתְעִי	תִּתְעוּ	תִּתְעֶינָה2
	third	יִתְעֶה	תִּתְעֶה	יִתְעוּ	תִּתְעֶינָה2
imperative		תְּעֵה	תְּעִי	תְּעוּ	תְּעֶינָה2

¹ Pronounced תָּעִיתֶם and תָּעִיתֶן in informal Modern Hebrew.
² Rare in Modern Hebrew.

References

• H8582 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible
• "תעה" in the Verb Conjugation Tables of the Academy of Hebrew Language

Anagrams

• עתה