תיחם

Hebrew

Root
ת־ח־ם (t-kh-m)

Verb

תיחם / תִּחֵם • (tikhém) (pi'el construction, passive counterpart תוחם / תֻּחַם)

1. to delimit

Conjugation

Conjugation of תיחם / תִּחֵם (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְתַחֵם action noun: תיחום / תִּחוּם
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	תיחמתי / תִּחַמְתִּי		תיחמנו / תִּחַמְנוּ
	second	תיחמת / תִּחַמְתָּ	תיחמת / תִּחַמְתְּ	תיחמתם / תִּחַמְתֶּם	תיחמתן / תִּחַמְתֶּן
	third	תיחם / תִּחֵם	תיחמה / תִּחֲמָה	תיחמו / תִּחֲמוּ
present		מְתַחֵם	מְתַחֶמֶת	מְתַחֲמִים	מְתַחֲמוֹת
future	first	אֲתַחֵם		נְתַחֵם
	second	תְּתַחֵם	תְּתַחֲמִי	תְּתַחֲמוּ	תְּתַחֵמְנָה1
	third	יְתַחֵם	תְּתַחֵם	יְתַחֲמוּ	תְּתַחֵמְנָה1
imperative		תַּחֵם	תַּחֲמִי	תַּחֲמוּ	תַּחֵמְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.