תיבל

Hebrew

Root
ת־ב־ל (t-b-l)

Verb

תיבל / תִּבֵּל • (tibél) (pi'el construction, passive counterpart תובל / תֻּבַּל)

1. to spice, to flavour, to season

Conjugation

Conjugation of תיבל / תִּבֵּל (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְתַבֵּל action noun: תיבול / תִּבּוּל
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	תיבלתי / תִּבַּלְתִּי		תיבלנו / תִּבַּלְנוּ
	second	תיבלת / תִּבַּלְתָּ	תיבלת / תִּבַּלְתְּ	תיבלתם / תִּבַּלְתֶּם	תיבלתן / תִּבַּלְתֶּן
	third	תיבל / תִּבֵּל	תיבלה / תִּבְּלָה	תיבלו / תִּבְּלוּ
present		מְתַבֵּל	מְתַבֶּלֶת	מְתַבְּלִים	מְתַבְּלוֹת
future	first	אֲתַבֵּל		נְתַבֵּל
	second	תְּתַבֵּל	תְּתַבְּלִי	תְּתַבְּלוּ	תְּתַבֵּלְנָה1
	third	יְתַבֵּל	תְּתַבֵּל	יְתַבְּלוּ	תְּתַבֵּלְנָה1
imperative		תַּבֵּל	תַּבְּלִי	תַּבְּלוּ	תַּבֵּלְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.