שף

Hebrew

Etymology 1

Internationalism, from French chef.

Noun

שֶׁף • (shef) m

1. chef

Etymology 2

Verb

שָׁף • (sháf) (pa'al construction)

1. (biblical) to bruise, crush, overwhelm

Conjugation

Conjugation of שָׁף (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לָשׁוּף action noun: שִׁיפָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	שַׁפְתִּי		שַׁפְנוּ
	second	שַׁפְתָּ	שַׁפְתְּ	שַׁפְתֶּם	שַׁפְתֶּן
	third	שָׁף	שָׁפָה	שָׁפוּ
present		שָׁף	שָׁפָה	שָׁפִים	שָׁפוֹת
future	first	אָשׁוּף		נָשׁוּף
	second	תָּשׁוּף	תָּשׁוּפִי	תָּשׁוּפוּ	תשופנה / תָּשֹׁפְנָה1
	third	יָשׁוּף	תָּשׁוּף	יָשׁוּפוּ	תשופנה / תָּשֹׁפְנָה1
imperative		שׁוּף	שׁוּפִי	שׁוּפוּ	שופנה / שֹׁפְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

References

• H7779 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible