שיבר

Hebrew

Root
שׁ־ב־ר (sh-b-r)
10 terms

Verb

שיבר / שִׁבֵּר • (shibér) (pi'el construction, passive counterpart שובר / שֻׁבַּר)

1. (transitive) to shatter (break violently)
   • Tanach, Psalms 29:5, with translation of the Jewish Publication Society:

     קוֹל יְהוָה שֹׁבֵר אֲרָזִים וַיְשַׁבֵּר יְהוָה אֶת־אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן׃

     Qol Adonái shovér arazím va-yshabér Adonái et arzéi ha-Lvanon.

     The voice of the LORD breaketh the cedars; yea, the LORD breaketh in pieces the cedars of Lebanon.

Conjugation

Conjugation of שיבר / שִׁבֵּר (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		לְשַׁבֵּר
		action noun		—
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	שיברתי / שִׁבַּרְתִּי		שיברנו / שִׁבַּרְנוּ
	second	שיברת / שִׁבַּרְתָּ	שיברת / שִׁבַּרְתְּ	שיברתם / שִׁבַּרְתֶּם	שיברתן / שִׁבַּרְתֶּן
	third	שיבר / שִׁבֵּר	שיברה / שִׁבְּרָה	שיברו / שִׁבְּרוּ
present		מְשַׁבֵּר	מְשַׁבֶּרֶת	מְשַׁבְּרִים	מְשַׁבְּרוֹת
future	first	אֲשַׁבֵּר		נְשַׁבֵּר
	second	תְּשַׁבֵּר	תְּשַׁבְּרִי	תְּשַׁבְּרוּ	תְּשַׁבֵּרְנָה1
	third	יְשַׁבֵּר	תְּשַׁבֵּר	יְשַׁבְּרוּ	תְּשַׁבֵּרְנָה1
imperative		שַׁבֵּר	שַׁבְּרִי	שַׁבְּרוּ	שַׁבֵּרְנָה1

¹ Rare in Modern Hebrew.

References

• H7665 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible