ריהט

Hebrew

Root
ר־ה־ט (r-h-ṭ)

Verb

ריהט / רִהֵט • (rihet) (pi'el construction, passive counterpart רוהט / רֹהַט)

1. to furnish

Conjugation

Conjugation of ריהט / רִהֵט (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְרַהֵט action noun: ריהוט / רִהוּט
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	ריהטתי / רִהַטְתִּי		ריהטנו / רִהַטְנוּ
	second	ריהטת / רִהַטְתָּ	ריהטת / רִהַטְתְּ	ריהטתם / רִהַטְתֶּם	ריהטתן / רִהַטְתֶּן
	third	ריהט / רִהֵט	ריהטה / רִהֲטָה	ריהטו / רִהֲטוּ
present		מְרַהֵט	מְרַהֶטֶת	מְרַהֲטִים	מְרַהֲטוֹת
future	first	אֲרַהֵט		נְרַהֵט
	second	תְּרַהֵט	תְּרַהֲטִי	תְּרַהֲטוּ	תְּרַהֵטְנָה1
	third	יְרַהֵט	תְּרַהֵט	יְרַהֲטוּ	תְּרַהֵטְנָה1
imperative		רַהֵט	רַהֲטִי	רַהֲטוּ	רַהֵטְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.