רוהט

Hebrew

Root
ר־ה־ט (r-h-ṭ)

Verb

רוהט / רֹהַט • (rohát) (pu'al construction, active counterpart ריהט / רִהֵט)

1. to be furnished

Conjugation

Conjugation of רוהט / רֹהַט (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	רוהטתי / רֹהַטְתִּי		רוהטנו / רֹהַטְנוּ
	second	רוהטת / רֹהַטְתָּ	רוהטת / רֹהַטְתְּ	רוהטתם / רֹהַטְתֶּם	רוהטתן / רֹהַטְתֶּן
	third	רוהט / רֹהַט	רוהטה / רֹהֲטָה	רוהטו / רֹהֲטוּ
present		מרוהט / מְרֹהָט	מרוהטת / מְרֹהֶטֶת	מרוהטים / מְרֹהָטִים	מרוהטות / מְרֹהָטוֹת
future	first	ארוהט / אֲרֹהַט		נרוהט / נְרֹהַט
	second	תרוהט / תְּרֹהַט	תרוהטי / תְּרֹהֲטִי	תרוהטו / תְּרֹהֲטוּ	תרוהטנה / תְּרֹהַטְנָה1
	third	ירוהט / יְרֹהַט	תרוהט / תְּרֹהַט	ירוהטו / יְרֹהֲטוּ	תרוהטנה / תְּרֹהַטְנָה1
imperative		—	—	—	—1
notes		Rare in Modern Hebrew.