קינטר

Hebrew

Root
ק־נ־ט־ר (q-n-ṭ-r)

Verb

קינטר / קִנְטֵר • (qin'tér) (pi'el construction, passive counterpart קונטר / קֻנְטַר)

1. (transitive) to annoy, to vex, to tease

Conjugation

Conjugation of קינטר / קִנְטֵר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְקַנְטֵר action noun: קינטור / קִנְטוּר
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	קינטרתי / קִנְטַרְתִּי		קינטרנו / קִנְטַרְנוּ
	second	קינטרת / קִנְטַרְתָּ	קינטרת / קִנְטַרְתְּ	קינטרתם / קִנְטַרְתֶּם	קינטרתן / קִנְטַרְתֶּן
	third	קינטר / קִנְטֵר	קינטרה / קִנְטְרָה	קינטרו / קִנְטְרוּ
present		מְקַנְטֵר	מְקַנְטֶרֶת	מְקַנְטְרִים	מְקַנְטְרוֹת
future	first	אֲקַנְטֵר		נְקַנְטֵר
	second	תְּקַנְטֵר	תְּקַנְטְרִי	תְּקַנְטְרוּ	תְּקַנְטֵרְנָה1
	third	יְקַנְטֵר	תְּקַנְטֵר	יְקַנְטְרוּ	תְּקַנְטֵרְנָה1
imperative		קַנְטֵר	קַנְטְרִי	קַנְטְרוּ	קַנְטֵרְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.