קונטר

Hebrew

Root
ק־נ־ט־ר (q-n-ṭ-r)
2 terms

Verb

קונטר / קֻנְטַר • (qun'tár) (pu'al construction, active counterpart קינטר / קִנְטֵר)

1. (intransative) to be annoyed, to be vexed, to be teased

Conjugation

Conjugation of קונטר / קֻנְטַר (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		—
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	קונטרתי / קֻנְטַרְתִּי		קונטרנו / קֻנְטַרְנוּ
	second	קונטרת / קֻנְטַרְתָּ	קונטרת / קֻנְטַרְתְּ	קונטרתם / קֻנְטַרְתֶּם	קונטרתן / קֻנְטַרְתֶּן
	third	קונטר / קֻנְטַר	קונטרה / קֻנְטְרָה	קונטרו / קֻנְטְרוּ
present		מקונטר / מְקֻנְטָר	מקונטרת / מְקֻנְטֶרֶת	מקונטרים / מְקֻנְטָרִים	מקונטרות / מְקֻנְטָרוֹת
future	first	אקונטר / אֲקֻנְטַר		נקונטר / נְקֻנְטַר
	second	תקונטר / תְּקֻנְטַר	תקונטרי / תְּקֻנְטְרִי	תקונטרו / תְּקֻנְטְרוּ	תקונטרנה / תְּקֻנְטַרְנָה1
	third	יקונטר / יְקֻנְטַר	תקונטר / תְּקֻנְטַר	יקונטרו / יְקֻנְטְרוּ	תקונטרנה / תְּקֻנְטַרְנָה1
imperative		—	—	—	—1

¹ Rare in Modern Hebrew.