קַאסְטִיגוֹ

Judeo-Italian

Etymology

Compare Italian castigo.

Noun

קַאסְטִיגוֹ (qaʾsəṭigo /castigo/) m

1. punishment
   • 16^th century [750–450 BCE], “לוּ לִיבֵירוֹ דֵי יִרְמִיַהוּ”, in נְבִיאִים‎^[1] (manuscript), translation of נְבִיאִים (in Biblical Hebrew), chapter 7, verse 28, leaf 2, left page, lines 6–9:

     אֵי דִירַאיִי אַה אֵיסִי קוּוֵיסְטַה לַה יֵינְטַה קֵי נוּן אִינְטֵיסֵירוֹ אִין ווּצֵי דֵי דוּמֵידֵית דֵית סוּאוֹ אֵי נוּן טוֹלְצֵירוֹ קַאסְטִיגוֹ סֵי פֵירְדִיווֹ לַה רִיאַלְטַאדֵי אֵי פֿוּ סְטַאלְייַאטַה דַה בוּקַה לוּרַה׃ (Judeo-Roman)

     ʾe diraʾyi ʾah ʾesi quvesəṭah lah yenəṭah qe nun ʾinəṭesero ʾin vuṣe de dumedeṯ deṯ suʾo ʾe nun ṭoləṣero qaʾsəṭigo se perədivo lah riʾaləṭaʾde ʾe p̄u səṭaʾləyyaʾtah dah buqah lurah.

     /E diraji a essi: Questa la jenta che nun intesero in vuce de Dumedeo deo suo, e nun tolzero castigo; se perdivo la rialtade, e fu stagliata da bucca lura./

     And you will say to them: This is the people who has not listened to the voice of the Lord their god, and did not receive punishment; faithfulness was lost, and was cut off from their mouth.