פַארַאוֵילִי
Judeo-Italian
[edit]Noun
[edit]פַארַאוֵילִי (paʾraʾveli /paraveli/) f pl
- plural of פַארַאוֵילַה (paʾraʾvelah /paravela/): words
- 16th century [750–450 BCE], “לוּ לִיבֵירוֹ דֵי יִרְמִיַהוּ [Lu libero de Jirmiau, The Book of Jeremiah]”, in נְבִיאִים [Neviim, Prophets][1] (manuscript), translation of נְבִיאִים (Nəvīʾīm, “Prophets”) (in Biblical Hebrew), chapter 7, verse 8, leaf 1, lines 17–18:
- אֵיקוֹ ווּאִי סְפֵירִיטִי סוּפֵירַה לִי פַארַאוֵילִי דֵי פַֿאלְצֵיטַאדַה דֵי נוּן יוּוַארֵי׃ (Judeo-Roman)
- ʾeqo vuʾi səperiṭi superah li paʾraʾveli de p̄aʾləṣeṭaʾdah de nun yuvaʾre.
- /Ecco, vui speriti supera li paraveli de falzetada, de nun juvare./
- Behold, you place your hope on the words of falsehood, of not profiting.