פִֿינַה

Judeo-Italian

Etymology

Inherited from Classical Latin fīne (“up to, as far as”), prepositional usage of fīnis (“boundary, limit”), of uncertain origin.

Preposition

פִֿינַה (p̄inah /fina/)

1. until, up to
   • 16^th century [750–450 BCE], “לוּ לִיבֵירוֹ דֵי יִרְמִיַהוּ [Lu libero de Jirmiau, The Book of Jeremiah]”, in נְבִיאִים [Neviim, Prophets]‎^[1] (manuscript), translation of נְבִיאִים [Nəvīʾīm, Prophets] (in Biblical Hebrew), chapter 7, verse 25, pages 2–3, lines 28 (page 2)–2 (page 3):

     דַא לַה דִי קֵי יִישִירוֹ לִי פַאטֵירִי ווּסְטֵירִי דַא טֵירַה דֵי מִצְרַיִם פִֿינַה לַה דִי קוּוֵיסְטַה אֵי מַאנַאיִי אַה ווּאִי לִי סֵירְוִי מֵיאִי לִי פְרוּפֵֿיטִי דִי אַדֵיצֵיפַאנוֹ אֵי מַאנַאנוֹ׃ (Judeo-Roman)

     daʔ lah di qe yiširo li paʔṭeri wusəṭeri daʔ ṭerah de miṣərayim p̄inah lah di quwesəṭah ʔe maʔnaʔyi ʔah wuʔi li serəwi meʔi li pərup̄eṭi di ʔadeṣepaʔno ʔe maʔnaʔno.

     /Da la dì che jisciro li pateri vusteri da terra de Miṣərayim, fina la dì questa, e mannaji a vui li servi mei, li prufeti, dì addecepanno, e mannanno./

     Since the day when your fathers got out of the land of Egypt, until this day, I sent my servants—the prophets—to you, anticipating the day, and sending [them].