פִֿינַה
Jump to navigation
Jump to search
Judeo-Italian
[edit]Etymology
[edit]Inherited from Classical Latin fīne (“up to, as far as”), prepositional usage of fīnis (“boundary, limit”), of uncertain origin.
Preposition
[edit]פִֿינַה (p̄inah /fina/)
- until, up to
- 16th century [750–450 BCE], “לוּ לִיבֵירוֹ דֵי יִרְמִיַהוּ”, in נְבִיאִים[1] (manuscript), translation of נְבִיאִים (in Biblical Hebrew), chapter 7, verse 25, pages 2–3, lines 28 (page 2)–2 (page 3):
- דַא לַה דִי קֵי יִישִירוֹ לִי פַאטֵירִי ווּסְטֵירִי דַא טֵירַה דֵי מִצְרַיִם פִֿינַה לַה דִי קוּוֵיסְטַה אֵי מַאנַאיִי אַה ווּאִי לִי סֵירְוִי מֵיאִי לִי פְרוּפֵֿיטִי דִי אַדֵיצֵיפַאנוֹ אֵי מַאנַאנוֹ׃ (Judeo-Roman)
- daʔ lah di qe yiširo li paʔṭeri wusəṭeri daʔ ṭerah de miṣərayim p̄inah lah di quwesəṭah ʔe maʔnaʔyi ʔah wuʔi li serəwi meʔi li pərup̄eṭi di ʔadeṣepaʔno ʔe maʔnaʔno.
- /Da la dì che jisciro li pateri vusteri da terra de Miṣərayim, fina la dì questa, e mannaji a vui li servi mei, li prufeti, dì addecepanno, e mannanno./
- Since the day when your fathers got out of the land of Egypt, until this day, I sent my servants—the prophets—to you, anticipating the day, and sending [them].