נסגר

Hebrew

Etymology

Root
ס־ג־ר (s-g-r)

Mediopassive of סגר (sagár), from the root ס־ג־ר (s-g-r).

Verb

נִסְגַּר • (nisgár) (nif'al construction, active counterpart סָגַר)

1. (intransitive) To close, to be closed: to become closed.

Conjugation

Conjugation of נִסְגַּר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: להיסגר / לְהִסָּגֵר action noun: היסגרות / הִסָּגְרוּת
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	נִסְגַּרְתִּי		נִסְגַּרְנוּ
	second	נִסְגַּרְתָּ	נִסְגַּרְתְּ	נִסְגַּרְתֶּם	נִסְגַּרְתֶּן
	third	נִסְגַּר	נִסְגְּרָה	נִסְגְּרוּ
present		נִסְגָּר	נִסְגֶּרֶת	נִסְגָּרִים	נִסְגָּרוֹת
future	first	אֶסָּגֵר		ניסגר / נִסָּגֵר
	second	תיסגר / תִּסָּגֵר	תיסגרי / תִּסָּגְרִי	תיסגרו / תִּסָּגְרוּ	תיסגרנה / תִּסָּגֵרְנָה1
	third	ייסגר / יִסָּגֵר	תיסגר / תִּסָּגֵר	ייסגרו / יִסָּגְרוּ	תיסגרנה / תִּסָּגֵרְנָה1
imperative		היסגר / הִסָּגֵר	היסגרי / הִסָּגְרִי	היסגרו / הִסָּגְרוּ	היסגרנה / הִסָּגֵרְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.