נסגר

Hebrew

Etymology

Root
ס־ג־ר (s-g-r)
10 terms

Mediopassive of סגר (sagár), from the root ס־ג־ר (s-g-r).

Verb

נִסְגַּר • (nisgár) (nif'al construction, active counterpart סָגַר)

1. (intransitive) To close, to be closed: to become closed.

Conjugation

Conjugation of נִסְגַּר (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		להיסגר / לְהִסָּגֵר
		action noun		היסגרות / הִסָּגְרוּת
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	נִסְגַּרְתִּי		נִסְגַּרְנוּ
	second	נִסְגַּרְתָּ	נִסְגַּרְתְּ	נִסְגַּרְתֶּם	נִסְגַּרְתֶּן
	third	נִסְגַּר	נִסְגְּרָה	נִסְגְּרוּ
present		נִסְגָּר	נִסְגֶּרֶת	נִסְגָּרִים	נִסְגָּרוֹת
future	first	אֶסָּגֵר		ניסגר / נִסָּגֵר
	second	תיסגר / תִּסָּגֵר	תיסגרי / תִּסָּגְרִי	תיסגרו / תִּסָּגְרוּ	תיסגרנה / תִּסָּגֵרְנָה1
	third	ייסגר / יִסָּגֵר	תיסגר / תִּסָּגֵר	ייסגרו / יִסָּגְרוּ	תיסגרנה / תִּסָּגֵרְנָה1
imperative		היסגר / הִסָּגֵר	היסגרי / הִסָּגְרִי	היסגרו / הִסָּגְרוּ	היסגרנה / הִסָּגֵרְנָה1

¹ Rare in Modern Hebrew.