נמלט

Hebrew

Root
מ־ל־ט (m-l-ṭ)
2 terms

Pronunciation

• (Modern Israeli Hebrew) IPA^(key): /nimˈlat/

Verb

נִמְלַט • (nimlát) (nif'al construction)

1. to flee, escape; be a fugitive

Conjugation

Conjugation of נִמְלַט (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		להימלט / לְהִמָּלֵט
		action noun		הימלטות / הִמָּלְטוּת
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	נִמְלַטְתִּי		נִמְלַטְנוּ
	second	נִמְלַטְתָּ	נִמְלַטְתְּ	נִמְלַטְתֶּם	נִמְלַטְתֶּן
	third	נִמְלַט	נִמְלְטָה	נִמְלְטוּ
present		נִמְלָט	נִמְלֶטֶת	נִמְלָטִים	נִמְלָטוֹת
future	first	אֶמָּלֵט		נימלט / נִמָּלֵט
	second	תימלט / תִּמָּלֵט	תימלטי / תִּמָּלְטִי	תימלטו / תִּמָּלְטוּ	תימלטנה / תִּמָּלֵטְנָה1
	third	יימלט / יִמָּלֵט	תימלט / תִּמָּלֵט	יימלטו / יִמָּלְטוּ	תימלטנה / תִּמָּלֵטְנָה1
imperative		הימלט / הִמָּלֵט	הימלטי / הִמָּלְטִי	הימלטו / הִמָּלְטוּ	הימלטנה / הִמָּלֵטְנָה1

¹ Rare in Modern Hebrew.

References

• H4422 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible
• Klein, Ernest (1987) “מלט”, in A Comprehensive Etymological Dictionary of the Hebrew Language for Readers of English‎^[1], Jerusalem: Carta, →ISBN, page 350a
• Jastrow, Marcus (1903) A Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature, London, New York: Luzac & Co., G.P. Putnam's Sons, page 789a
• “נמלט” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language