כיתר

Hebrew

Root
כ־ת־ר (k-t-r)

Verb

כיתר / כִּתֵּר • (kitér) (pi'el construction)

1. to encircle (by a military, police, etc.)

Conjugation

Conjugation of כיתר / כִּתֵּר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְכַתֵּר action noun: כיתור / כִּתּוּר
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	כיתרתי / כִּתַּרְתִּי		כיתרנו / כִּתַּרְנוּ
	second	כיתרת / כִּתַּרְתָּ	כיתרת / כִּתַּרְתְּ	כיתרתם / כִּתַּרְתֶּם	כיתרתן / כִּתַּרְתֶּן
	third	כיתר / כִּתֵּר	כיתרה / כִּתְּרָה	כיתרו / כִּתְּרוּ
present		מְכַתֵּר	מְכַתֶּרֶת	מְכַתְּרִים	מְכַתְּרוֹת
future	first	אֲכַתֵּר		נְכַתֵּר
	second	תְּכַתֵּר	תְּכַתְּרִי	תְּכַתְּרוּ	תְּכַתֵּרְנָה1
	third	יְכַתֵּר	תְּכַתֵּר	יְכַתְּרוּ	תְּכַתֵּרְנָה1
imperative		כַּתֵּר	כַּתְּרִי	כַּתְּרוּ	כַּתֵּרְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Related terms

• הִכְתִּיר (hikhtír)
• כֶּתֶר (kéter)

Anagrams

• כרית
• ריתך