הכתיר

Hebrew

Etymology

Root
כ־ת־ר (k-t-r)

From the root כ־ת־ר (k-t-r); see כֶּתֶר (kéter, “crown”).

Verb

הִכְתִּיר • (hikhtír) (hif'il construction, passive counterpart הוכתר / הֻכְתַּר)

1. To crown, to coronate: to formally declare king.

Conjugation

Conjugation of הִכְתִּיר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַכְתִּיר action noun: הַכְתָּרָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִכְתַּרְתִּי		הִכְתַּרְנוּ
	second	הִכְתַּרְתָּ	הִכְתַּרְתְּ	הִכְתַּרְתֶּם	הִכְתַּרְתֶּן
	third	הִכְתִּיר	הִכְתִּירָה	הִכְתִּירוּ
present		מַכְתִּיר	מַכְתִּירָה	מַכְתִּירִים	מַכְתִּירוֹת
future	first	אַכְתִּיר		נַכְתִּיר
	second	תַּכְתִּיר	תַּכְתִּירִי	תַּכְתִּירוּ	תַּכְתֵּרְנָה1
	third	יַכְתִּיר	תַּכְתִּיר	יַכְתִּירוּ	תַּכְתֵּרְנָה1
imperative		הַכְתֵּר	הַכְתִּירִי	הַכְתִּירוּ	הַכְתֵּרְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Related terms

• כיתר / כִּתֵּר (kitér)