כינס

Hebrew

Root
כ־נ־ס (k-n-s)

Verb

כינס / כִּנֵּס • (kinés) (pi'el construction, passive counterpart כונס / כֻּנַּס)

1. to assemble (a group of people), to call a meeting
2. to compile: to make by gathering from various sources
3. (algebra) to combine terms
4. (literary) to bring together, to fold

Conjugation

Conjugation of כינס / כִּנֵּס (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְכַנֵּס action noun: כינוס / כִּנּוּס
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	כינסתי / כִּנַּסְתִּי		כינסנו / כִּנַּסְנוּ
	second	כינסת / כִּנַּסְתָּ	כינסת / כִּנַּסְתְּ	כינסתם / כִּנַּסְתֶּם	כינסתן / כִּנַּסְתֶּן
	third	כינס / כִּנֵּס	כינסה / כִּנְּסָה	כינסו / כִּנְּסוּ
present		מְכַנֵּס	מְכַנֶּסֶת	מְכַנְּסִים	מְכַנְּסוֹת
future	first	אֲכַנֵּס		נְכַנֵּס
	second	תְּכַנֵּס	תְּכַנְּסִי	תְּכַנְּסוּ	תְּכַנֵּסְנָה1
	third	יְכַנֵּס	תְּכַנֵּס	יְכַנְּסוּ	תְּכַנֵּסְנָה1
imperative		כַּנֵּס	כַּנְּסִי	כַּנְּסוּ	כַּנֵּסְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.