כיבה

Hebrew

Root
כ־ב־ה (k-b-h)
3 terms

Verb

כיבה / כִּבָּה • (kibá) (pi'el construction, passive counterpart כובה / כֻּבָּה)

1. to extinguish, to put out (a fire, cigarette, etc.)
2. to turn off (a light, machine, etc.)

Conjugation

Conjugation of כיבה / כִּבָּה (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְכַבּוֹת action noun: כיבוי / כִּבּוּי
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	כיביתי / כִּבִּיתִי		כיבינו / כִּבִּינוּ
	second	כיבית / כִּבִּיתָ	כיבית / כִּבִּית	כיביתם / כִּבִּיתֶם	כיביתן / כִּבִּיתֶן
	third	כיבה / כִּבָּה	כיבתה / כִּבְּתָה	כיבו / כִּבּוּ
present		מְכַבֶּה	מְכַבָּה	מְכַבִּים	מְכַבּוֹת
future	first	אֲכַבֶּה		נְכַבֶּה
	second	תְּכַבֶּה	תְּכַבִּי	תְּכַבּוּ	תְּכַבֶּינָה1
	third	יְכַבֶּה	תְּכַבֶּה	יְכַבּוּ	תְּכַבֶּינָה1
imperative		כַּבֵּה	כַּבִּי	כַּבּוּ	כַּבֶּינָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Derived terms

• כַּבַּאי (kabái)