כובה

Hebrew

Verb

כובה / כֻּבָּה • (kuba) (pu'al construction, active counterpart כיבה / כִּבָּה)

1. to be extinguished, to be put out (a fire, cigarette, etc.)
2. to be turned off (a light, machine, etc.)

Conjugation

Conjugation of כובה / כֻּבָּה (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	כוביתי / כֻּבֵּיתִי		כובינו / כֻּבֵּינוּ
	second	כובית / כֻּבֵּיתָ	כובית / כֻּבֵּית	כוביתם / כֻּבֵּיתֶם	כוביתן / כֻּבֵּיתֶן
	third	כובה / כֻּבָּה	כובתה / כֻּבְּתָה	כובו / כֻּבּוּ
present		מכובה / מְכֻבֶּה	מכובה / מְכֻבָּה	מכובים / מְכֻבִּים	מכובות / מְכֻבּוֹת
future	first	אכובה / אֲכֻבֶּה		נכובה / נְכֻבֶּה
	second	תכובה / תְּכֻבֶּה	תכובי / תְּכֻבִּי	תכובו / תְּכֻבּוּ	תכובינה / תְּכֻבֶּינָה1
	third	יכובה / יְכֻבֶּה	תכובה / תְּכֻבֶּה	יכובו / יְכֻבּוּ	תכובינה / תְּכֻבֶּינָה1
imperative		—	—	—	—1
notes		Rare in Modern Hebrew.