טפח

Hebrew

Root
ט־פ־ח (ṭ-p-kh)
2 terms

Verb

טָפַח • (tafákh) (pa'al construction)

1. to strike, pat, slap

Conjugation

Conjugation of טָפַח (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		לטפוח / לִטְפֹּחַ
		action noun		טְפִיחָה
		passive participle		—
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	טָפַחְתִּי		טָפַחְנוּ
	second	טָפַחְתָּ	טָפַחְתְּ	טְפַחְתֶּם1	טְפַחְתֶּן1
	third	טָפַח	טָפְחָה	טָפְחוּ
present		טוֹפֵחַ	טוֹפַחַת	טוֹפְחִים	טוֹפְחוֹת
future	first	אֶטְפַּח		נִטְפַּח
	second	תִּטְפַּח	תִּטְפְּחִי	תִּטְפְּחוּ	תִּטְפַּחְנָה2
	third	יִטְפַּח	תִּטְפַּח	יִטְפְּחוּ	תִּטְפַּחְנָה2
imperative		טְפַח	טִפְחִי	טִפְחוּ	טְפַחְנָה2

¹ Pronounced טָפַחְתֶּם and טָפַחְתֶּן in informal Modern Hebrew.
² Rare in Modern Hebrew.

Noun

טֶפַח • (téfakh) m (dual indefinite טפחיים / טִפְחַיִם, plural indefinite טְפָחִים) [pattern: קֶטֶל]

1. handbreadth
2. small amount, small portion