טילטל

Hebrew

Root
ט־ל־ט־ל (ṭ-l-ṭ-l)
2 terms

Verb

טילטל / טִלְטֵל • (tiltél) (pi'el construction, passive counterpart טולטל / טֻלְטַל)

1. to move (an object), to transfer, to toss, to throw, to swing, to shake
2. (Jewish law) to carry

Conjugation

Conjugation of טילטל / טִלְטֵל (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְטַלְטֵל action noun: טילטול / טִלְטוּל
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	טילטלתי / טִלְטַלְתִּי		טילטלנו / טִלְטַלְנוּ
	second	טילטלת / טִלְטַלְתָּ	טילטלת / טִלְטַלְתְּ	טילטלתם / טִלְטַלְתֶּם	טילטלתן / טִלְטַלְתֶּן
	third	טילטל / טִלְטֵל	טילטלה / טִלְטְלָה	טילטלו / טִלְטְלוּ
present		מְטַלְטֵל	מְטַלְטֶלֶת	מְטַלְטְלִים	מְטַלְטְלוֹת
future	first	אֲטַלְטֵל		נְטַלְטֵל
	second	תְּטַלְטֵל	תְּטַלְטְלִי	תְּטַלְטְלוּ	תְּטַלְטֵלְנָה1
	third	יְטַלְטֵל	תְּטַלְטֵל	יְטַלְטְלוּ	תְּטַלְטֵלְנָה1
imperative		טַלְטֵל	טַלְטְלִי	טַלְטְלוּ	טַלְטֵלְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.