טולטל

Hebrew

Root
ט־ל־ט־ל (ṭ-l-ṭ-l)
2 terms

Verb

טולטל / טֻלְטַל • (tultál) (pu'al construction, active counterpart טילטל / טִלְטֵל)

1. to be moved (an object), to be transferred, to be flung, to be thrown, to be shaken

Conjugation

Conjugation of טולטל / טֻלְטַל (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	טולטלתי / טֻלְטַלְתִּי		טולטלנו / טֻלְטַלְנוּ
	second	טולטלת / טֻלְטַלְתָּ	טולטלת / טֻלְטַלְתְּ	טולטלתם / טֻלְטַלְתֶּם	טולטלתן / טֻלְטַלְתֶּן
	third	טולטל / טֻלְטַל	טולטלה / טֻלְטְלָה	טולטלו / טֻלְטְלוּ
present		מטולטל / מְטֻלְטָל	מטולטלת / מְטֻלְטֶלֶת	מטולטלים / מְטֻלְטָלִים	מטולטלות / מְטֻלְטָלוֹת
future	first	אטולטל / אֲטֻלְטַל		נטולטל / נְטֻלְטַל
	second	תטולטל / תְּטֻלְטַל	תטולטלי / תְּטֻלְטְלִי	תטולטלו / תְּטֻלְטְלוּ	תטולטלנה / תְּטֻלְטַלְנָה1
	third	יטולטל / יְטֻלְטַל	תטולטל / תְּטֻלְטַל	יטולטלו / יְטֻלְטְלוּ	תטולטלנה / תְּטֻלְטַלְנָה1
imperative		—	—	—	—1
notes		Rare in Modern Hebrew.