טיאטא

Hebrew

Root
ט־א־ט־א (ṭ-ʾ-ṭ-ʾ)

Verb

טיאטא / טִאְטֵא • (tiʾtéʾ) (pi'el construction, passive counterpart טואטא / טֻאְטָא)

1. (transitive) to sweep, to clean a floor
2. (by extension) to sweep something under the rug

Conjugation

Conjugation of טיאטא / טִאְטֵא (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְטַאְטֵא action noun: טיאטוא / טִאְטוּא
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	טיאטאתי / טִאְטֵאתִי		טיאטאנו / טִאְטֵאנוּ
	second	טיאטאת / טִאְטֵאתָ	טיאטאת / טִאְטֵאת	טיאטאתם / טִאְטֵאתֶם	טיאטאתן / טִאְטֵאתֶן
	third	טיאטא / טִאְטֵא	טיאטאה / טִאְטְאָה	טיאטאו / טִאְטְאוּ
present		מְטַאְטֵא	מְטַאְטֵאת	מְטַאְטְאִים	מְטַאְטְאוֹת
future	first	אֲטַאְטֵא		נְטַאְטֵא
	second	תְּטַאְטֵא	תְּטַאְטְאִי	תְּטַאְטְאוּ	תְּטַאְטֶאנָה1
	third	יְטַאְטֵא	תְּטַאְטֵא	יְטַאְטְאוּ	תְּטַאְטֶאנָה1
imperative		טַאְטֵא	טַאְטְאִי	טַאְטְאוּ	טַאְטֶאנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.