טואטא

Hebrew

Root
ט־א־ט־א (ṭ-ʾ-ṭ-ʾ)
3 terms

Verb

טואטא / טֻאְטָא • (tuʾtáʾ) (pu'al construction, active counterpart טיאטא / טִאְטֵא)

1. (intransitive) to be swept
2. (by extension) to be swept under the rug

Conjugation

Conjugation of טואטא / טֻאְטָא (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		—
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	טואטאתי / טֻאְטֵאתִי		טואטאנו / טֻאְטֵאנוּ
	second	טואטאת / טֻאְטֵאתָ	טואטאת / טֻאְטֵאת	טואטאתם / טֻאְטֵאתֶם	טואטאתן / טֻאְטֵאתֶן
	third	טואטא / טֻאְטָא	טואטאה / טֻאְטְאָה	טואטאו / טֻאְטְאוּ
present		מטואטא / מְטֻאְטָא	מטואטאת / מְטֻאְטֵאת	מטואטאים / מְטֻאְטָאִים	מטואטאות / מְטֻאְטָאוֹת
future	first	אטואטא / אֲטֻאְטָא		נטואטא / נְטֻאְטָא
	second	תטואטא / תְּטֻאְטָא	תטואטאי / תְּטֻאְטְאִי	תטואטאו / תְּטֻאְטְאוּ	תטואטאנה / תְּטֻאְטֶאנָה1
	third	יטואטא / יְטֻאְטָא	תטואטא / תְּטֻאְטָא	יטואטאו / יְטֻאְטְאוּ	תטואטאנה / תְּטֻאְטֶאנָה1
imperative		—	—	—	—1

¹ Rare in Modern Hebrew.