השתין

See also: ה־ שתין

Hebrew

Root
שׁ־ת־ן (sh-t-n)

Verb

הִשְׁתִּין • (hishtín) (hif'il construction)

1. to piss, to urinate

Conjugation

Conjugation of הִשְׁתִּין (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַשְׁתִּין action noun: הַשְׁתָּנָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִשְׁתַּנְתִּי		הִשְׁתַּנּוּ
	second	הִשְׁתַּנְתָּ	הִשְׁתַּנְתְּ	הִשְׁתַּנְתֶּם	הִשְׁתַּנְתֶּן
	third	הִשְׁתִּין	הִשְׁתִּינָה	הִשְׁתִּינוּ
present		מַשְׁתִּין	מַשְׁתִּינָה	מַשְׁתִּינִים	מַשְׁתִּינוֹת
future	first	אַשְׁתִּין		נַשְׁתִּין
	second	תַּשְׁתִּין	תַּשְׁתִּינִי	תַּשְׁתִּינוּ	תַּשְׁתֵּנָּה1
	third	יַשְׁתִּין	תַּשְׁתִּין	יַשְׁתִּינוּ	תַּשְׁתֵּנָּה1
imperative		הַשְׁתֵּן	הַשְׁתִּינִי	הַשְׁתִּינוּ	הַשְׁתֵּנָּה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Related terms

• שֶׁתֶן