הקריס

Hebrew

Root
ק־ר־ס (q-r-s)

Verb

הִקְרִיס • (hikrís) (hif'il construction)

1. to cause to collapse
2. (colloquial) to cause an app or a computer program to stop running

Conjugation

Conjugation of הִקְרִיס (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַקְרִיס action noun: הַקְרָסָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִקְרַסְתִּי		הִקְרַסְנוּ
	second	הִקְרַסְתָּ	הִקְרַסְתְּ	הִקְרַסְתֶּם	הִקְרַסְתֶּן
	third	הִקְרִיס	הִקְרִיסָה	הִקְרִיסוּ
present		מַקְרִיס	מַקְרִיסָה	מַקְרִיסִים	מַקְרִיסוֹת
future	first	אַקְרִיס		נַקְרִיס
	second	תַּקְרִיס	תַּקְרִיסִי	תַּקְרִיסוּ	תַּקְרֵסְנָה1
	third	יַקְרִיס	תַּקְרִיס	יַקְרִיסוּ	תַּקְרֵסְנָה1
imperative		הַקְרֵס	הַקְרִיסִי	הַקְרִיסוּ	הַקְרֵסְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.