הוקף

Hebrew

Root
נ־ק־ף (n-q-p)

Verb

הוקף / הֻקַּף • (hukaf) (huf'al construction, active counterpart הִקִּיף)

1. to be surrounded

Conjugation

Conjugation of הוקף / הֻקַּף (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הוקפתי / הֻקַּפְתִּי		הוקפנו / הֻקַּפְנוּ
	second	הוקפת / הֻקַּפְתָּ	הוקפת / הֻקַּפְתְּ	הוקפתם / הֻקַּפְתֶּם	הוקפתן / הֻקַּפְתֶּן
	third	הוקף / הֻקַּף	הוקפה / הֻקְּפָה	הוקפו / הֻקְּפוּ
present		מוקף / מֻקָּף	מוקפת / מֻקֶּפֶת	מוקפים / מֻקָּפִים	מוקפות / מֻקָּפוֹת
future	first	אוקף / אֻקַּף		נוקף / נֻקַּף
	second	תוקף / תֻּקַּף	תוקפי / תֻּקְּפִי	תוקפו / תֻּקְּפוּ	תוקפנה / תֻּקַּפְנָה1
	third	יוקף / יֻקַּף	תוקף / תֻּקַּף	יוקפו / יֻקְּפוּ	תוקפנה / תֻּקַּפְנָה1
imperative		—	—	—	—1
notes		Rare in Modern Hebrew.