הוביל

Hebrew

Root
י־ב־ל (y-b-l)
8 terms

Verb

הוֹבִיל • (hovíl) (hif'il construction, passive counterpart הוּבַל)

1. To lead (a person): to guide or conduct with the hand, or by means of some physical contact connection.
2. To lead (a group), to conduct (a ceremony): to be a leader of or in.
3. To lead (to): to cause.

   הוביל לשינוי גדול. ― hovíl l'shinúi gadól. ― [It] led to a big change.

4. To transport: to carry from one place to another.
5. To lead, to be first place (in a contest).

Conjugation

Conjugation of הוֹבִיל (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		לְהוֹבִיל
		action noun		הוֹבָלָה
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	הוֹבַלְתִּי		הוֹבַלְנוּ
	second	הוֹבַלְתָּ	הוֹבַלְתְּ	הוֹבַלְתֶּם	הוֹבַלְתֶּן
	third	הוֹבִיל	הוֹבִילָה	הוֹבִילוּ
present		מוֹבִיל	מוֹבִילָה	מוֹבִילִים	מוֹבִילוֹת
future	first	אוֹבִיל		נוֹבִיל
	second	תּוֹבִיל	תּוֹבִילִי	תּוֹבִילוּ	תּוֹבֵלְנָה1
	third	יוֹבִיל	תּוֹבִיל	יוֹבִילוּ	תּוֹבֵלְנָה1
imperative		הוֹבֵל	הוֹבִילִי	הוֹבִילוּ	הוֹבֵלְנָה1

¹ Rare in Modern Hebrew.