דיין

See also: דײַן

Hebrew

Etymology

Root
ד־י־ן (d-y-n)
4 terms

Cognate with Arabic دَيَّان (dayyān), Aramaic דַּיָּנָא (dayyānā).

Noun

דיין / דַּיָּן • (dayán) m (plural indefinite דיינים / דַּיָּנִים, singular construct דיין / דַּיַּן־, plural construct דייני / דַּיָּנֵי־) [pattern: קַטָּל]

1. judge, jurist

Declension

Declension of דַּיָּן

	isolated forms		with possessive pronouns
Number:	State:	form	Person:	singular		plural
				m	f	m	f
singular	indefinite	דַּיָּן	first	דַּיָּנִי		דַּיָּנֵנוּ
	definite	הַדַּיָּן	second	דַּיָּנְךָ	דַּיָּנֵךְ	דַּיַּנְכֶם	דַּיַּנְכֶן
	construct	דַּיַּן־	third	דַּיָּנוֹ	דַּיָּנָהּ	דַּיָּנָם	דַּיָּנָן
plural	indefinite	דַּיָּנִים	first	דיניי / דַּיָּנַי		דַּיָּנֵינוּ
	definite	הַדַּיָּנִים	second	דַּיָּנֶיךָ	דינייך / דַּיָּנַיִךְ	דַּיָּנֵיכֶם	דַּיָּנֵיכֶן
	construct	דַּיָּנֵי־	third	דַּיָּנָיו	דַּיָּנֶיהָ	דַּיָּנֵיהֶם	דַּיָּנֵיהֶן

Derived terms

• אין דין ואין דיין / אֵין דִּין וְאֵין דַּיָּן ('éin dín v'éin dayán)

References

• “דיין” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language

Yiddish

Etymology 1

From Hebrew דַּיָּן.

Pronunciation

• IPA^(key): /ˈdaɪ̯ən/

Noun

דיין • (dayen) m, plural דיינים (dayonem)

1. religious judge

Related terms

• דין (din)

Etymology 2

Pronunciation

• IPA^(key): /daɪ̯n/

Determiner

דיין • (dayn)

1. (nonstandard) Unpointed form of דײַן (dayn).