דוּמֵידֵית

Judeo-Italian

Etymology

Inherited from Late Latin Dominus Deus. Probably pronounced as /dumeˈdɛo/, the word-final ־ת (-t) is likely used—as per Jewish tradition—in order to mask the Jewish theonym.

Proper noun

דוּמֵידֵית (dumedeṯ /Dumedeo/) m

1. (Judaism) Lord
   • 16^th century [750–450 BCE], “לוּ לִיבֵירוֹ דֵי יִרְמִיַהוּ”, in נְבִיאִים‎^[2] (manuscript), translation of נְבִיאִים (in Biblical Hebrew), chapter 8, verse 3, page 4, text lines 4–7:

     אֵי סֵירַה שֵילְטוֹ מוֹרְטַה פְלוּ קֵי וִיטַה אַה טוּטַה לַה רֵימַאנְיֵינְצִיאַה קֵי סוּנוֹ רֵימַאסִי דֵי לַה סְקֵילַאטַה רִיאַה קוּוֵיסְטַה אִין טוּטִי לִי לוֹקֵירִי קֵי סוּנוֹ רֵימַאסִי קֵי סְפֵינְטִי אַייוֹ אֵיסִי לַה דִיטוֹ דֵי דוּמֵידֵית דֵי צְבַאוֹת׃ (Judeo-Roman)

     ʔe serah šeləṭo morəṭah pəlu qe wiṭah ʔah ṭuṭah lah remaʔnəyyenəṣiʔah qe suno remaʔsi de lah səqelaʔṭah riʔah quwesəṭah ʔin ṭuṭi li luqeri qe suno remaʔsi qe səpinəṭi ʔayyo ʔesi lah diṭo de dumedeṯ de ṣəbāʔōṯ.

     /"E serà scelto morta plu che vita a tutta la remagnenzia che suno remasi de la schelatta ria questa, in tutti li lucheri che suno remasi che spinti ajo essi là", ditto de Dumedeo de ṣəbāʾōṯ./

     [original: וְנִבְחַר מָוֶת, מֵחַיִּים, לְכֹל הַשְּׁאֵרִית הַנִּשְׁאָרִים, מִן־הַמִּשְׁפָּחָה הָרָעָה הַזֹּאת בְּכָל־הַמְּקֹמוֹת הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם, נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת׃]

     Wəniḇəḥar māwet mēḥayyîm ləḵōl haššəʾerît hannišəʾārîm min-hammišəppāḥā hārāʿāh hazzōʾṯ bəḵāl-hamməqōmôṯ hannišəʾārîm ʾăšer hiddaḥətîm šām nəʾum YHWH ṣəḇāʾôṯ

     "And death shall be chosen rather than life by all the residue that has remained of this evil family, in all the places they remain [in], to which I have driven them", [was the] word of the Lord of Sabaoth.

See also

• דֵית (deṯ /⁠deo⁠/)