גורש

Hebrew

Root
ג־ר־שׁ (g-r-sh)

Verb

גורש / גֹּרַשׁ • (gorásh) (pu'al construction, active counterpart גירש / גֵּרֵשׁ)

1. to be expelled, driven out, exiled

Conjugation

Conjugation of גורש / גֹּרַשׁ (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	גורשתי / גֹּרַשְׁתִּי		גורשנו / גֹּרַשְׁנוּ
	second	גורשת / גֹּרַשְׁתָּ	גורשת / גֹּרַשְׁתְּ	גורשתם / גֹּרַשְׁתֶּם	גורשתן / גֹּרַשְׁתֶּן
	third	גורש / גֹּרַשׁ	גורשה / גֹּרְשָׁה	גורשו / גֹּרְשׁוּ
present		מגורש / מְגֹרָשׁ	מגורשת / מְגֹרֶשֶׁת	מגורשים / מְגֹרָשִׁים	מגורשות / מְגֹרָשׁוֹת
future	first	אגורש / אֲגֹרַשׁ		נגורש / נְגֹרַשׁ
	second	תגורש / תְּגֹרַשׁ	תגורשי / תְּגֹרְשִׁי	תגורשו / תְּגֹרְשׁוּ	תגורשנה / תְּגֹרַשְׁנָה1
	third	יגורש / יְגֹרַשׁ	תגורש / תְּגֹרַשׁ	יגורשו / יְגֹרְשׁוּ	תגורשנה / תְּגֹרַשְׁנָה1
imperative		—	—	—	—1
notes		Rare in Modern Hebrew.