אובחן

Hebrew

Root
א־ב־ח־ן (ʾ-b-kh-n)

Verb

אובחן / אֻבְחַן • ('uv'khán) (pu'al construction, active counterpart אִבְחֵן)

1. to be diagnosed

Conjugation

Conjugation of אובחן / אֻבְחַן (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	אובחנתי / אֻבְחַנְתִּי		אובחנו / אֻבְחַנּוּ
	second	אובחנת / אֻבְחַנְתָּ	אובחנת / אֻבְחַנְתְּ	אובחנתם / אֻבְחַנְתֶּם	אובחנתן / אֻבְחַנְתֶּן
	third	אובחן / אֻבְחַן	אובחנה / אֻבְחֲנָה	אובחנו / אֻבְחֲנוּ
present		מאובחן / מְאֻבְחָן	מאובחנת / מְאֻבְחֶנֶת	מאובחנים / מְאֻבְחָנִים	מאובחנות / מְאֻבְחָנוֹת
future	first	אאובחן / אֲאֻבְחַן		נאובחן / נְאֻבְחַן
	second	תאובחן / תְּאֻבְחַן	תאובחני / תְּאֻבְחֲנִי	תאובחנו / תְּאֻבְחֲנוּ	תאובחנה / תְּאֻבְחַנָּה1
	third	יאובחן / יְאֻבְחַן	תאובחן / תְּאֻבְחַן	יאובחנו / יְאֻבְחֲנוּ	תאובחנה / תְּאֻבְחַנָּה1
imperative		—	—	—	—1
notes		Rare in Modern Hebrew.