אבחן

Hebrew

Root
א־ב־ח־ן (ʾ-b-kh-n)

Verb

אִבְחֵן • ('ivkhén) (pi'el construction, passive counterpart אובחן / אֻבְחַן)

1. to diagnose

Conjugation

Conjugation of איבחן / אִבְחֵן (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְאַבְחֵן action noun: איבחון / אִבְחוּן
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	איבחנתי / אִבְחַנְתִּי		איבחנו / אִבְחַנּוּ
	second	איבחנת / אִבְחַנְתָּ	איבחנת / אִבְחַנְתְּ	איבחנתם / אִבְחַנְתֶּם	איבחנתן / אִבְחַנְתֶּן
	third	איבחן / אִבְחֵן	איבחנה / אִבְחֲנָה	איבחנו / אִבְחֲנוּ
present		מְאַבְחֵן	מְאַבְחֶנֶת	מְאַבְחֲנִים	מְאַבְחֲנוֹת
future	first	אֲאַבְחֵן		נְאַבְחֵן
	second	תְּאַבְחֵן	תְּאַבְחֲנִי	תְּאַבְחֲנוּ	תְּאַבְחֵנָּה1
	third	יְאַבְחֵן	תְּאַבְחֵן	יְאַבְחֲנוּ	תְּאַבְחֵנָּה1
imperative		אַבְחֵן	אַבְחֲנִי	אַבְחֲנוּ	אַבְחֵנָּה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Verb

אֻבְחַן • ('uv'khán) (pu'al construction)

1. defective spelling of אובחן