אוּמֵינִי
Jump to navigation
Jump to search
Judeo-Italian
[edit]Noun
[edit]אוּמֵינִי (ʔumeni /umeni/) m pl
- plural of אוֹמוֹ (ʔomo /omo/): men
- 16th century [750–450 BCE], “לוּ לִיבֵירוֹ דֵי יְחֵזְקְאֶל”, in נְבִיאִים[1] (manuscript), translation of נְבִיאִים (in Biblical Hebrew), chapter 14, verse 18, leaf 67, right page, lines 3–5:
- אֵי לִי טְרֵי אוּמֵינִי קוּוֵיסְטִי אֵינְפֵֿירַה דֵי אֵיסַה וִיווֹ אִייוֹ דִיטוֹ דֵי דוּמֵידֵית דֵית נוּן סְקַאנְפֵירַאנוֹ פִֿילְייוּלִי אֵי פִֿילְייוּלִי קֵי אֵיסִי סוּלִי אֵיסִי סֵירַאנוֹ סְקַאנְפַאטִי׃ (Judeo-Roman)
- ʔe li ṭəre ʔumeni quwesəṭi ʔenəp̄erah de ʔesah wiwo ʔiyo diṭu de dumedeṯ deṯ nun səqaʔnəperaʔno ʔe p̄iləyyuli ʔe p̄iləyyuli qe ʔesi suli ʔesi seraʔno səqaʔnəpaʔṭi.
- /["]E Li tre umeni cuvesti enfera de essa, vivo ijo", dittu de Dumedeo Deo, "Nun scanperanno e figliuli e figliuli ché essi suli essi seranno scanpati.["]/
- ["]And [despite] these three men in its midst—[as] I live," [was] the word of Lord God, "They will not deliver sons and daughters, for they alone will be delivered.["]