תר

Hebrew

Root
ת־ו־ר (t-w-r)

Verb

תָּר • (tár) (pa'al construction, future יָתוּר)

1. to explore
   • Tanach, Numbers 13:1-2, with translation of the Jewish Publication Society:

     וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ שְׁלַח־לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת־אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר־אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם׃

     vay'dabér YHVH 'el־moshé le'mór. sh'lakh-l'khá 'anashím v'yatúru 'et-'érets k'ná'an 'asher-'aní notén liv'néi yis'ra'él 'ísh 'ekhád 'ísh 'ekhád l'maté 'avotáv tishlákhu kol nasí vahém.
     wayədabbēr YHWH ʾel-mōše lēmōr. šəlaḥ-ləḵā ʾănāšīm wəyāṯū́rū ʾeṯ-ʾéreṣ kənáʿan ʾăšer-ʾănī nōṯēn liḇənē yiśrāʾēl ʾīš ʾeḥāḏ ʾīš ʾeḥāḏ ləmaṭṭē ʾăḇōṯāw tišlā́ḥū kōl nāśī ḇāhem.

     And the LORD spoke unto Moses, saying: ‘Send thou men, that they may spy out the land of Canaan, which I give unto the children of Israel; of every tribe of their fathers shall ye send a man, every one a prince among them.’

2. to seek

Conjugation

Conjugation of תָּר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לָתוּר action noun: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	תַּרְתִּי		תַּרְנוּ
	second	תַּרְתָּ	תַּרְתְּ	תַּרְתֶּם	תַּרְתֶּן
	third	תָּר	תָּרָה	תָּרוּ
present		תָּר	תָּרָה	תָּרִים	תָּרוֹת
future	first	אָתוּר		נָתוּר
	second	תָּתוּר	תָּתוּרִי	תָּתוּרוּ	תתורנה / תָּתֹרְנָה1
	third	יָתוּר	תָּתוּר	יָתוּרוּ	תתורנה / תָּתֹרְנָה1
imperative		תּוּר	תּוּרִי	תּוּרוּ	תורנה / תֹּרְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

References

• “תר” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language