תקיעה

Hebrew

Etymology

Root
ת־ק־ע (t-q-ʿ)
3 terms

Verbal noun of תָּקַע (taká').

Noun

תְּקִיעָה • (t'ki'á) f (plural indefinite תְּקִיעוֹת, singular construct תְּקִיעַת־) [pattern: קְטִילָה]

1. blast (such as of a horn or trumpet)
2. (Judaism) tekiah; one long blast of a shofar
3. insertion
4. (slang) problem, disaster

Declension

Declension of תְּקִיעָה

	isolated forms		with possessive pronouns
Number:	State:	form	Person:	singular		plural
				m	f	m	f
singular	indefinite	תְּקִיעָה	first	תְּקִיעָתִי		תְּקִיעָתֵנוּ
	definite	הַתְּקִיעָה	second	תְּקִיעָתְךָ	תְּקִיעָתֵךְ	תְּקִיעַתְכֶם	תְּקִיעַתְכֶן
	construct	תְּקִיעַת־	third	תְּקִיעָתוֹ	תְּקִיעָתָהּ	תְּקִיעָתָם	תְּקִיעָתָן
plural	indefinite	תְּקִיעוֹת	first	תקיעותיי / תְּקִיעוֹתַי		תְּקִיעוֹתֵינוּ
	definite	הַתְּקִיעוֹת	second	תְּקִיעוֹתֶיךָ	תקיעותייך / תְּקִיעוֹתַיִךְ	תְּקִיעוֹתֵיכֶם	תְּקִיעוֹתֵיכֶן
	construct	תְּקִיעוֹת־	third	תְּקִיעוֹתָיו	תְּקִיעוֹתֶיהָ	תְּקִיעוֹתָם	תְּקִיעוֹתָן

Coordinate terms

• (tekiah): תְּרוּעָה (t'ru'á), שְׁבָרִים (sh'varím)