תמרן

Hebrew

Root
ת־מ־ר־ן (t-m-r-n)
1 term

Verb

תִּמְרֵן • (timrén) (pi'el construction)

1. to manoeuvre

Conjugation

Conjugation of תימרן / תִּמְרֵן (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		לְתַמְרֵן
		action noun		תימרון / תִּמְרוּן
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	תימרנתי / תִּמְרַנְתִּי		תימרנו / תִּמְרַנּוּ
	second	תימרנת / תִּמְרַנְתָּ	תימרנת / תִּמְרַנְתְּ	תימרנתם / תִּמְרַנְתֶּם	תימרנתן / תִּמְרַנְתֶּן
	third	תימרן / תִּמְרֵן	תימרנה / תִּמְרְנָה	תימרנו / תִּמְרְנוּ
present		מְתַמְרֵן	מְתַמְרֶנֶת	מְתַמְרְנִים	מְתַמְרְנוֹת
future	first	אֲתַמְרֵן		נְתַמְרֵן
	second	תְּתַמְרֵן	תְּתַמְרְנִי	תְּתַמְרְנוּ	תְּתַמְרֵנָּה1
	third	יְתַמְרֵן	תְּתַמְרֵן	יְתַמְרְנוּ	תְּתַמְרֵנָּה1
imperative		תַּמְרֵן	תַּמְרְנִי	תַּמְרְנוּ	תַּמְרֵנָּה1

¹ Rare in Modern Hebrew.

References

• “תמרן” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language