שיעמם

Hebrew

Root
שׁ־ע־מ־ם (sh-ʿ-m-m)

Verb

שיעמם / שִׁעְמֵם • (shi'mem) (pi'el construction)

1. to bore

Conjugation

Conjugation of שיעמם / שִׁעְמֵם (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְשַׁעְמֵם action noun: שיעמום / שִׁעְמוּם
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	שיעממתי / שִׁעְמַמְתִּי		שיעממנו / שִׁעְמַמְנוּ
	second	שיעממת / שִׁעְמַמְתָּ	שיעממת / שִׁעְמַמְתְּ	שיעממתם / שִׁעְמַמְתֶּם	שיעממתן / שִׁעְמַמְתֶּן
	third	שיעמם / שִׁעְמֵם	שיעממה / שִׁעְמְמָה	שיעממו / שִׁעְמְמוּ
present		מְשַׁעְמֵם	מְשַׁעְמֶמֶת	מְשַׁעְמְמִים	מְשַׁעְמְמוֹת
future	first	אֲשַׁעְמֵם		נְשַׁעְמֵם
	second	תְּשַׁעְמֵם	תְּשַׁעְמְמִי	תְּשַׁעְמְמוּ	תְּשַׁעְמֵמְנָה1
	third	יְשַׁעְמֵם	תְּשַׁעְמֵם	יְשַׁעְמְמוּ	תְּשַׁעְמֵמְנָה1
imperative		שַׁעְמֵם	שַׁעְמְמִי	שַׁעְמְמוּ	שַׁעְמֵמְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.