שידל

Hebrew

Root
שׁ־ד־ל (sh-d-l)

Verb

שידל / שִׁדֵּל • (shidél) (pi'el construction)

1. to entice, solicit, procure

Conjugation

Conjugation of שידל / שִׁדֵּל (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְשַׁדֵּל action noun: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	שידלתי / שִׁדַּלְתִּי		שידלנו / שִׁדַּלְנוּ
	second	שידלת / שִׁדַּלְתָּ	שידלת / שִׁדַּלְתְּ	שידלתם / שִׁדַּלְתֶּם	שידלתן / שִׁדַּלְתֶּן
	third	שידל / שִׁדֵּל	שידלה / שִׁדְּלָה	שידלו / שִׁדְּלוּ
present		מְשַׁדֵּל	מְשַׁדֶּלֶת	מְשַׁדְּלִים	מְשַׁדְּלוֹת
future	first	אֲשַׁדֵּל		נְשַׁדֵּל
	second	תְּשַׁדֵּל	תְּשַׁדְּלִי	תְּשַׁדְּלוּ	תְּשַׁדֵּלְנָה1
	third	יְשַׁדֵּל	תְּשַׁדֵּל	יְשַׁדְּלוּ	תְּשַׁדֵּלְנָה1
imperative		שַׁדֵּל	שַׁדְּלִי	שַׁדְּלוּ	שַׁדֵּלְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

References

• “שידל” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language