שוטט

Hebrew

Root
שׁ־ו־ט (sh-w-ṭ)

Verb

שׁוֹטֵט • (shotet) (pi'el construction)

1. to wander around, to go stray

Conjugation

Conjugation of שׁוֹטֵט (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְשׁוֹטֵט action noun: שִׁיטוּט
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	שׁוֹטַטְתִּי		שׁוֹטַטְנוּ
	second	שׁוֹטַטְתָּ	שׁוֹטַטְתְּ	שׁוֹטַטְתֶּם	שׁוֹטַטְתֶּן
	third	שׁוֹטֵט	שׁוֹטְטָה	שׁוֹטְטוּ
present		מְשׁוֹטֵט	מְשׁוֹטֶטֶת	מְשׁוֹטְטִים	מְשׁוֹטְטוֹת
future	first	אֲשׁוֹטֵט		נְשׁוֹטֵט
	second	תְּשׁוֹטֵט	תְּשׁוֹטְטִי	תְּשׁוֹטְטוּ	תְּשׁוֹטֵטְנָה1
	third	יְשׁוֹטֵט	תְּשׁוֹטֵט	יְשׁוֹטְטוּ	תְּשׁוֹטֵטְנָה1
imperative		שׁוֹטֵט	שׁוֹטְטִי	שׁוֹטְטוּ	שׁוֹטֵטְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.