ריקבון

Hebrew

Root
ר־ק־ב (r-q-b)

Noun

ריקבון / רִקָּבוֹן • (rikavón) m (singular construct רִקְבוֹן־)

1. (uncountable) decomposition, rot
   • Tanach, Isaiah 41:27, with translation of the English Standard Version:

     יַחְשֹׁב לְתֶבֶן בַּרְזֶל לְעֵץ רִקָּבֹון נְחוּשָֽׁה׃

     He counts iron as straw, and bronze as rotten wood.

   • 1976 November, השדה [ha-Sadéh], volume 56, הסתדרות הפועלים בא״י:

     חובת ריסוס נגד ריקבון חום קיימת בכל פרדסי הארץ.

     The obligation to spray against heat rot exists in all orchards of the country.

2. (by extension, figuratively) corruption, immorality

Related terms

• רָקוּב (rakúv)

References

• H7539 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible