ריבון

Hebrew

Etymology

Root
ר־ב־ה (r-b-h)

רבב (“to become great”) +‎ ־ון

Noun

ריבון / רִבּוֹן • (ribón) m

1. ruler, overlord
2. authority
3. sovereign
4. master

   רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם ― ribonó shel 'olám ― Master of the Universe

   • a. 200 C.E., תפילה על זריחת החמה ושקיעתה (“A prayer on the rising of the sun and her setting”)

     רבונו של עולם, מודה אני לפניך י׳י אלהי ישראל, שראיתי אורה וראיתי אפילה.

     Master of the world, I acknowledge before you God of Israel, that I've seen light and I've seen darkness.

Declension

Declension of ריבון / רִבּוֹן

Number	Isolated forms		With possessive pronouns
	State	Form	Person	singular		plural
				m.	f.	m.	f.
singular	indefinite	ריבון / רִבּוֹן	first	ריבוני / רִבּוֹנִי		ריבוננו / רִבּוֹנֵנוּ
	definite	הריבון / הָרִבּוֹן	second	ריבונך / רִבּוֹנְךָ	ריבונך / רִבּוֹנֵךְ	ריבונכם / רִבּוֹנְכֶם	ריבונכן / רִבּוֹנְכֶן
	construct	ריבון־ / רִבּוֹן־	third	ריבונו / רִבּוֹנוֹ	ריבונה / רִבּוֹנָהּ	ריבונם / רִבּוֹנָם	ריבונן / רִבּוֹנָן
plural	indefinite	ריבונים / רִבּוֹנִים	first	ריבוניי / רִבּוֹנַי		ריבונינו / רִבּוֹנֵינוּ
	definite	הריבונים / הָרִבּוֹנִים	second	ריבוניך / רִבּוֹנֶיךָ	ריבונייך / רִבּוֹנַיִךְ	ריבוניכם / רִבּוֹנֵיכֶם	ריבוניכן / רִבּוֹנֵיכֶן
	construct	ריבוני־ / רִבּוֹנֵי־	third	ריבוניו / רִבּוֹנָיו	ריבוניה / רִבּוֹנֶיהָ	ריבוניהם / רִבּוֹנֵיהֶם	ריבוניהן / רִבּוֹנֵיהֶן

Derived terms

• ריבוני / רִבּוֹנִי (riboní)