רבה

Aramaic

Adjective

רַבָּה • (rābaḥ)

1. big, important
2. extensive, extended

See also

• רבא
• מִדְרָשׁ רַבָּה

Hebrew

Root
ר־ב־ה (r-b-h)

Etymology 1

Verb

רָבָה • (ravá) (pa'al construction)

1. to increase, to multiply

Conjugation

Conjugation of רָבָה (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לִרְבּוֹת action noun: רְבִיָּה passive participle: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	רָבִיתִי		רָבִינוּ
	second	רָבִיתָ	רָבִית	רְבִיתֶם1	רְבִיתֶן1
	third	רָבָה	רָבְתָה	רָבוּ
present		רוֹבֶה	רוֹבָה	רוֹבִים	רוֹבוֹת
future	first	אֶרְבֶּה		נִרְבֶּה
	second	תִּרְבֶּה	תִּרְבִּי	תִּרְבּוּ	תִּרְבֶּינָה2
	third	יִרְבֶּה	תִּרְבֶּה	יִרְבּוּ	תִּרְבֶּינָה2
imperative		רְבֵה	רְבִי	רְבוּ	רְבֶינָה2
notes		Pronounced רָבִיתֶם and רָבִיתֶן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

Etymology 2

Noun

רַבָּה • (rabá) f (plural indefinite רַבּוֹת, singular construct רַבַּת־, masculine counterpart רַב)

1. A female rabbi in more liberal streams of Judaism

Synonyms

• רבנית

Etymology 3

Proper noun

רַבָּה • (rabá)

1. (biblical, historical) Rabbah, a former name of Amman, Jordan

Synonyms

• רַבַּ֖ת בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן

Etymology 4

Noun

רִבָּה • (ribá) f

1. defective spelling of ריבה

References

• H7235 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible
• H7237 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible