קלמרין

Hebrew

Noun

קַלְמָרִין • (kalmarín) f

1. Archaic form of קַלְמָר, used in Mishnaic times. [1st–6th c.]
   • a. 217 C.E., Mishnah, Mikva'ot 10:1:
     (Translation by Ilan Griboff at Sefaria):

     קלמרין הדיוטות, אינה טהורה, עד שינקבנה מצדה. ― The ink jar of a commoner is not pure until one punctures it one its side.